רבים המקרים בהם אדם משכיר דירת מגורים לאדם אחר מבלי לבדוק את כוונותיו של זה לעניין השימוש המיועד בדירה ומסתפק בחתימה על חוזה שכירות הכולל סעיף שהדירה משמשת למגורים בלבד.

חוק מס הכנסה (פטור ממס על הכנסה מהשכרת דירה למגורים) (הוראת שעה) התש"ן- 1990 קובע כי: "יחיד שהייתה לו בשנת המס הכנסה של דמי שכירות, יהא פטור ממס על הכנסה זו, ובלבד שלא הייתה לו הכנסה מהשכרת דירות מגורים בסכום כולל העולה על 5,090 ₪ לשנת 2019 (להלן – התקרה) בשל חודש השכרה כלשהו בשנת המס".

כלומר התנאי לפטור (במסגרת התקרה לעיל) בהתאם ללשון החוק יחול רק אם בידי המשכיר מסמך בחתימת ידו של השוכר המאשר כי הדירה משמשת למגורים בלבד.

עולה השאלה: האם חתימה על סעיף בחוזה המציין שהדירה משמשת למגורים בלבד מספקת לקבל הפטור?

ביום 16 באפריל 2006 נפסק בבית המשפט המחוזי בחיפה, בעניין גרעין יוסף* כי דירת מגורים אשר השוכר עושה בה שימוש עסקי, על אף שהתחייב בחוזה השכירות לשימוש למגורים בלבד, שוללת את הפטור החל על השכרת דירת מגורים.

אודות המקרה – המערער השכיר דירה לאדם פלוני. בפועל התקיימה בדירה פעילות עסקית של חברת "קליניקה און". בעל הנכס (המערער), לא ידע כי בדירה מתקיימת פעילות עסקית. לטענתו על פי חוזה השכירות מטרת השכירות המוצהרת הינה למגורים בלבד. פקיד השומה טען שכספי השכירות משולמים ע"י חברת "קליניקה און" ובנוסף, טען כי על המושכר הוצב שלט גדול שהכריז על ניהול עסק, כך שניתן היה להבחין שאכן מתנהל עסק במקום.

בית המשפט הוסיף וקבע כי אין להסתפק בהצהרה המפורטת בהסכם השכירות, על שימוש למגורים וכי, על המשכיר לעשות פעולות בסיסיות כמיטב יכולתו וכאדם סביר לוודא כי המושכר אכן משמש למגורים בלבד.

סיכום:

שימוש עסקי בדירת מגורים שולל את הפטור הניתן לדמי שכירות גם אם המשכיר עמד ביתר התנאים לקבלת הפטור.

אנו מציעים לכל אותם בעלי דירות המושכרות למגורים לעשות בדק בית על מנת להמשיך ולהנות מהפטור או מיתר מסלולי המיסוי בהשכרת דירת מגורים.

 ראו גם מאמרינו בנושא: "מיסוי הכנסות משכר דירה".

 *עמ"ה (חיפה) 538/03 גרעין יוסף נגד פקיד שומה עכו.